בתכשיטים זה אחרת.
עד שהתחלתי לצרוף לא ענדתי אותם כמעט בכלל. זה היה מבחינתי האקססורי הכי פחות מלהיב, מרגש, ומביא את בוסט הדופמין שחיפשתי.
וניסיתי, בחיי שניסיתי.
מתכשיטי חרוזים ופלסטיק בגיל הילדות, לתכשיטי פירסינג וסטייטמנט של- אל תתקרבו - בגיל העשרה, ואז קצת תכשיטי אבנים בשביל הרוחניות, אבל לא.. אף אחד לא שרד. לא את העור הסופר רגיש שלי לחומרים זולים, ולא את הצורך שלי בריגוש רגעי חסר משמעות.
אבל אז הכרתי את הזהב והכסף, את המתכות האצילות, או יותר נכון התחלתי ליצור בהן ולעצב תכשיטים שהם ממש לטעמי. אובייקטיבית.
וכמובן שהייתי חייבת להוציא מידות ראשונות, או לפחות לעשות בקרת איכות לעצמי. והו אז, הכרתי את ההתאהבות לטווח ארוך. קשר עמוק, סנטימנטלי, שנמצא פה בשבילי. תזכורת קטנה לעצמי, ומשמעות גדולה שבחרתי לצקת לתוכה.
התכשיט האישי.
זה לא עוד זוג משקפיים, אין לו עונות, וגם לא אופנה.
זה הטעם שלך, יצוק בזהב, עם תוספות סנטימטליות, שלפעמים רק את מבינה.
אלו תזכורות אישיות, מותאמות במידה, בחומר אצילי שמותאם למגבלות שלך ובנוחות מדוייקת.
שלושת הטבעות שאני עונדת תמיד הן בדיוק כאלה -
הטבעת הראשונה היא טבעת בה מוטבעת השם של הבכורה שלי. לא בכדי שלא אשכח אותו חלילה.
האמת שהייתי צריכה לעשות טסט לדגם, ולבדוק אם אפשרי בכלל לכתוב עליו שם בדרך שרציתי.
וזה עבד. מצויין. וזה כבר היה על הזהב, וב מ ק ר ה גם במידה שלי, אז אימצתי. ומאז היא עליי, וגם ההסבר הקבוע לשניים האחרים למה אין לי טבעות גם עם השמות שלהם. וזה לא הסבר רציונלי או שניתן למי שעבר את גיל שש, אז אני חוסכת.
השנייה זו טבעת כתר. המושלמת.
באמת. זה התחיל בכלל מבקשה של לקוחה אהובה לטבעת כתר, ואז לפיסול קדחתני שלי בגוש שעווה שממנו נולד הכתר. הטבעת הזו היתה מהיצירות שקשה לדעת מתי מפסיקה היצירה להתהוות ומתי מתחילה הטבעת להיות טבעת, כאילו ששיפולי הכתר יכולים להמשיך לזרום עוד שנים. אבל לא כי.כי אז לא הייתה טבעת. אז בשלב מסויים הפסקתי. בדיוק בשלב שהבנתי שמושלמת מזה היא לא תהיה. שהיופי בה זה חוסר המושלמות שלה, חוסר הסימטרייה, הרווחים שבאי דיוקים. הכתר של החיים.
משם היא עברה יציקה בזהב 18K והפכה לכתר זהב אמיתי לאצבע, וכמובן שהייתי חייבת אחת לעצמי גם. כדי לנסות.. בקרת איכות, וגם בכל זאת, עברנו דרך היא ואני של יצירה והתהוות, ובסוף היא גם פשוט טבעת יפייפיה.
האמת שמאז הכנתי לי עוד 3 טבעות כתר. רק כי כל פעם היא נמכרה מהאצבע שלי בזמן שהגיעה מישהי לסטודיו למשהו אחר, וראתה אותה עליי, ואנחנו בול אותה מידה, וזהב הוא חומר אצילי, ותוך שנייה ניקיתי אותה, ותוך שנייה וחצי היא כבר נענדה על אצבע אחרת.
כן. ככה מושלמת היא.
והשלישית טבעת חותם עגולה קטנה. עם האות הראשונה של השם שלי. ושל המותג.
והיא פשוטה ונעימה ואני ממש אוהבת אותה. היא מזכירה לי את עצמי, אני גם עונדת אותה האצבע, כך שהיא תמיד שם להזכיר לי את הכיוון.
אז איגדתי את חמשת העצות הכי טובות שלי בשבילך כשאת מחליטה לפנק את עצמך בתכשיט עם עיצוב אישי
שיהיה מחומר שתוכלי לענוד תמיד. שלא יפריע לך בשגרת היוםיום. אם את משתמשת בחומרים מסויימים, חומרי טיפוח ממש על הגוף, וגם חומרי ניקוי, רצוי לדעת את זה ולהתאים תכשיט מחומר המתאים לך.
שיהיה לך נוח! זה קריטי! לא כבד, וכמובן מותאם לפי מידתך. רצוי לעצב תכשיט למקום בגוף בו הוא באמת מתאים להתנהלות היומית שלך ולא מסרבל אותך.
עכשיו מגיע החלק הסנטימנטלי. זה לא חייב להיות כיתוב, זו יכולה להיות טקסטורה, או שיבוץ אבץ שמדברת אלייך, ואת גם לא חייבת לדעת מה בדיוק. כדאי שתהיה שם תחושה, כיוון כללי של מה שאת רוצה להנכיח בתכשיט הזה, ומשם לזרום. עצם המחשבה והערך היצוק, כבר יזכיר לך, וישאיר איתך לאורך שנים את מה שאת רוצה לנצור.
תשכחי מאופנה. ממה שאת מכירה. תהיי הכי אישית עם עצמך. את לא חייבת לדעת ממש מה. בשביל זה יש מעצבת . היי :) זה פשוט חייב להיות מדוייק לך באותה תקופת זמן.
העצה האישית לתכשיט בעיצוב אישי הכי טובה שאני יכולה לתת זה- נסי להיות הכי אינטואיטיבית עם עצמך. אומרים שאינטואיציה עובדת ממש טוב במקרים בהם אנחנו מכירים לעומק את סוד הדברים.ובכן כזו את לעצמך.. לא כן?
מחכה לך.
Comments