במהלך החיים, את מגלה כל מיני דברים שהגעת אליהם, רק כי אמרת כן ברגע הנכון. בזמן הנכון.
מחקרים מראים, שאנשים בסוף חייהם נוטים להתחרט על הדברים שהם לא עשו
ולא על אלו שהם כן.
וזה טוב ויפה, אבל בדיילי לייף, את צריכה לקבל החלטות, כשאת מנסה לחשב את כל הסיכונים בצורה המיטיבה ביותר, ולפעמים, מה לעשות, את ממש מעדיפה להגיד לא, וכל הסיבות הטובות והמוצדקות נמצאות שם.
הלא הלא שלנו, מגיע מתוך איזושהי הגנה.
הרבה פעמים היא הכרחית, כמו להגיד לא בכדי להציב גבול פנימי או חיצוני, מתוך בחירה וערנות לרצון או לצורך באותו הרגע, או התנגדות לאירוע כזה או אחר.
אבל הרבה פעמים, הלא שלנו מגיע מתוך מחשבה על הגנה, כשבפועל, אין באמת שום סכנה, ואפילו להיפך, זו יכולה להיות חוויה משמעותית עבורנו.
שם בדיוק תיצרב בתודעה שלנו הרגשת הפספוס וההחמצה.
לדוגמא-
תמיד רצית ללמוד ציור או פיסול או כל מיומנות כזו או אחרת
או לקחת קורס או התמחות או תכנית שתקדם אותך ותפתח אותך
או להגשים יעד, רעיון או מטרה מסויימת.
אבל כל פעם כשניסית להתקדם עם זה משהו עצר אותך כמו-
שזה היה לך יקר,
או שחשבת מה תעשי עם זה אחכ
או מה אמא שלך תגיד
ומה סבתא שלך תגיד
או שזה לא הזמן המתאים
או שאין לי תקציב
או אין לי את היכולות
כל הסיבות האפשריות למה לא
והרגשת החמצה אחת שנסחבת לתמיד.
כשהאופציה השנייה היא להגיד כן ולהתנסות.
תחשבי רגע על כל חלק בחייך שאת מודה עליו.
על כל אדם קרוב שבחרת לידך, על כל תהליך עצמי שעברת ויצאת ממנו ערה ומחוזקת, על כל הרגעים המיוחדים שזכית לראות ולהיות בהם.
תגלגלי בראש את הדרך שלך לשם.
דמייני איך הגיע הרעיון, איפה פגשת את הבנאדם, איך נוצר הקשר או התהליך, או הדרך לשם,
תראי על כמה הסכמות הסכמת בדרך,
תשמעי את כל הכן שאמרת בדרך.
ותצטייר לך בראש התמונה המדוייקת של איך את יוצרת את המציאות שלך. כל הזמן.
ככל שאנחנו מתבגרות
ועוברות דברים, צוברות חוויות, טובות ורעות,
מפרקות ומרכיבות סטים על סטים של אמונות עצמיות כאלה ואחרות
אנחנו עלולות לאבד את הגמישות המחשבתית. הפנימית.
אנחנו יודעות יותר ויותר מי אנחנו, מה אנחנו רוצות, איך ולמה.
כך ה'לא' שלנו מתגבר.
החלק הנסייני שלנו, התמים, הסקרן, ובעיקר המאמין
אט אט נעלם, ואיתו מתגבר מעטה של הגנות ומגננות.
ככל שאנחנו מתבגרות, אנחנו יותר ויותר מאמינות ונצמדות לחלק הבוגר והרציונלי שלנו, כביכול,
ופחות לוקחות סיכונים. נותנות הרבה יותר מקום למבוגרת האחראית, לשקול את ההחלטה ולקבל אותה מאוזן.
הבעיה מתחילה בהבנה שהמבוגרת האחראית מותנית מאוסף אירועי החיים שעברת.
שהלא המוחלט שלה לדברים וחוויות חדשות ולמימוש עצמי,
נובע בעצם מכל הפחדים, הספקות, אי הוודאות, נסיונות כושלים ששמעת עליהם או שחווית.
חוסר ביטחון עצמי שלך בעצמך. ושלך בחיים בכלל.
וזה קורה לכולנו.
ויש לנו צורך חזק, ממש בסיסי להגן על עצמינו.
אבל זה לא נמר שם. גם לא אריה.
אלה הפחדים שלנו, שמניעים אותנו ומעכבים אותנו מלגשת אל הלא מוכר.
בזן- בודהיזם מדברים על לשמור על 'dont know mind'
שזה בעצם-
תפסיקי לדעת כלכך הרבה,
ותיזכרי באמונה בעצמך, בתמימות ובבטחון בחיים
שימי לב לבחירות שלך, תהיי מודעת וערה למה שמניע אותך
הביני מתי את מתעכבת או אומרת לא, ומה מניע אותך לשם,
ומתי את אומרת כן. ועפה על עצמך. בבטחון בעצמך ובחיים.
בהבנת האפשרות לבחור באמת.
ליצור לעצמך מציאות.
זו הדרך לחופש פנימי אמיתי. להשתקת רעשים חיצוניים שבעצם נמצאים אצלנו בפנים.
בקרוב תיפתח תכנית ייחודית
'להיגמל ממעכבים ב 9 צעדים'
בוסט של התפתחות אישית.
בתכנית נלמד וניישם כיצד ניתן להשקיט את המיינד ולהתבונן בתודעה שלנו,
לזהות את הדפוסים, והאמונות המגבילות
שמעכבות ומונעות מאיתנו חופש בחירה ופעולה
בעזרת טכניקות מעולם הבודהיזם,
טכניקות מדיטטיביות של התבוננות פנימה,
הבנה פיזיולוגית של מערכת ההפעלה האנושית, תרגילים מעשיים ועוד...
נשתחרר מהמעכבים, וניפתח לעולם של שפע וחופש פנימי.
היצטרפי אליי למסע של
9 מפגשים
ושינוי פנימי אמיתי
* מספר המקומות מוגבל.